Echo-No-Mix of Life

מחקר של גוגל עליו קראתי דיווחים בדה-מארקר  וב SearchEngineWatch  קובע 5 אלמנטים שיוצרים צוותים אפקטיביים: 1. נינוחות: האם חברי הצוות מרגישים בטוחים מספיק כדי ליטול סיכונים זה מול זה? 2. אמון: האם חברי הצוות סומכים זה על זה שתבוצע עבודה באיכות גבוהה, בזמן שנקבע? 3. מובנות ובהירות: האם המטרות, התפקידים ותוכניות הביצוע ברורות לכל אחד מהצוות? 4. אכפתיות: האם לכל חברי הצוות אכפת ממה שהם עושים ? 5.  השפעה: האם חברי הצוות מאמינים שהעבודה שלהם תשנה משהו?

הטייקונים האנונימיים של ישראל : "אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר הטיל אתמול פצצה. בסקירתו השבועית ניתח האגף, בראשות יואל נוה, את ענף יבוא המזון לישראל, וגילה כי יבואני המזון הם האנשים העשירים ביותר בישראל. כן, בתוך האחוז העשיר ביותר בישראל — המאיון העליון של האוכלוסייה — יבואני המזון מחזיקים בהכנסה הממוצעת הגבוהה ביותר, כ–5.5 מיליון שקל בשנה." כמה שנים עברו מאז המחאה החברתית ? ואת מי מאשים דה-מארקר? את הממשלה. במה ? ביצירת "ביורוקרטיה ממשלתית מטופשת, כסת"חית במהותה, שדואגת להגן על האזרח הישראלי מכל סכנה מזערית שהוא עלול להיחשף לה — ורק לא מגנה על כיסו. " מה מטופש לדעת דה-מארקר? תקנים למשל. ובמה הוא לא מאשים את הממשלה ? בשאלת הרווחיות. "רווחי עשרת היבואנים הגדולים זינקו ב–230% בעשור האחרון, והגיעו לשיא של חצי מיליארד שקל ב–2013. זאת ועוד, גם תמונת הרווחיות אינה אחידה, ובקרב עשרת היבואנים הגדולים יש מי שמסתפקים ברווח מינימלי של 2% ויש מי שמשתוללים עם רווח אסטרונומי של 40%." אפשר היה לפתור בקלות ובמהירות את הבעיה, אם במקום להתחיל להסיר את ה

קצת באיחור, אבל מוטב מאוחר, מאשר אף פעם... קראתי בדה-מארקר כיצד  סוגרת המדינה את הדלת בפני רבים מהמועמדים למשרות ממשלתיות . האמת העצובה על הדרך שבה פועלת שיטת המכרזים בשירות המדינה ידועה היטב לכל מי שעבד פעם בשירות הציבורי. ובכל זאת, אפשר לקוות ש דבריו הנכוחים של ירון זליכה יצמיחו שינוי: "כל השיטה הזאת היא ישראבלוף, מרמים אנשים שבכל מקרה אין להם סיכוי. אז אני אומר, תנו למנהלים למנות, בפיקוח ובבקרה של הנציבות. זה יותר ישר מלפרסם מכרז פיקטיבי".

שמחתי לראות שיש עוד אנשים הסבורים כי  מכירת תנובה לסין היא איום אסטרטגי על ישראל . אבל נדמה לי שהנימוק לא מובן דיו. אז בואו נחשוב לרגע על התסריט הכי גרוע.  הוא מאוד פשוט: בעוד 20 שנה, כשענף החלב הסיני יהיה המוביל בעולם בהיקפו (וכמובן בכל פרמטר אחר, והכל בהתאם לנורמות הדיווח הציבוריות המקובלות בסין), חברות המזון בשליטה סינית לא יקנו חלב משום מקור אחר. לבריטניה ולצרפת ולארה"ב זה כנראה לא יקרה, אגב. שם שומרים על נכסים אסטרטגיים כמו ייצור חקלאי מקומי ושליטה מקומית בשרשרת המזון. אבל אלה מדינות שנבנו במטרה להתקיים לנצח. לא למטרות exit. חשוב לי לוודא שלא אובן לא נכון. יש לי הרבה כבוד לסין ולסינים. אבל הייתי רוצה שלמדינה שלי יהיה גם קצת כבוד לעצמה. מה תעשה ישראל בעוד 20 שנה?

ח"כ אורן חזן קורא להפחית את תקציב שיחות הסלולר של חברי הכנסת .NRG מדווח כי מבדיקה שערך חזן עולה - "כי התקציב השנתי שהוקצה לחברי הכנסת עבור הוצאות הסלולר עומד על 23,637 שקל. בחישוב חודשי מדובר בכ-2,000 שקל לחודש לח"כ.... 'לאחר שנועצתי עם נציגי חברת פלאפון המספקת שירותים לכנסת, התברר לי, כי גם אם ננצל את מכלול השרותים שמציעה החברה, ובהם שיחות חופשיות, הודעות כתובות, אינטרנט וכן שרות שיחות לחו"ל, לא נעבור את רף ה-300 שקל לחודש לח"כ', כותב חזן לוועדה הציבורית הקובעת את תנאי חברי הכנסת."  המהלך התקשורתי המעניין הזה, גרם לי להרהר. התקציב של 2000 ש"ח מאפשר לח"כ להחזיק פלאפונים ברמה מיטבית לעצמו ולשניים-שלושה עוזרים. הוא גם מאפשר כיסוי הולם של תקופות בהן הח"כ בחו"ל. אם נחשב את הח"כ יחד עם שני עוזריו, כבר נגיע ל-900 ש"ח בתחשיב שהציע הח"כ. אם נלך על דיל קצת יקר יותר, שכולל גם ביטוח של המכשיר, יכול להיות שנגיע לסכומים קצת גבוהים יותר. כלומר - גם אם יש כאן אפשרות, היא כנראה איננה גדולה כפי שהוצג. לפני שאנחנו רצים לחסו

מספרים שממשלת יוון דורשת מגרמניה 279 מיליארד יורו פיצויים על מה? על הנזקים שגרם הכיבוש הנאצי במהלך מלחמת העולם השניה. ועכשיו, צא וראה - כמה טוב שיוון סובלת מ משבר החוב . בזכותו ההיסטוריה הזו זוכה לדיון מחודש ודורות חדשים באירופה כולה לומדים שוב על עברה של גרמניה בהקשר היווני. קשה להאמין שמשהו רציני ייצא מהדרישה הזו. אבל האיחוד האירופאי (וגרמניה בראשו) צריכים להתייחס למהלך הזה כאל שיעור חשוב. כשאתה מצרף אומה ים-תיכונית, אתה לא רק מקבל תשבץ של כלכלות שונות, עם דפוסי התנהלות שונים. אתה גם מקבל דפוסים כלכליים-תרבותיים חדשים, כמו הדוגמא המצויינת הזו ל מו"מ של הבזאר  (מו"מ ים-תיכוני) במיטבו. 

דה-מארקר מדווח על מפעל ישראלי שהפסיד 150 מיליון ש"ח בעסקת גידור שנועדה להגן עליו מהפסקים של 7 מיליון ש"ח . מדובר בפרקטיקה המבוססת על שיטת הגידור "בונוס, פורוורד ממונף ונמוג" (בפמן) שבשנים הקודמות פעלה היטב מבחינת המפעל והניבה לו רווחים במצטבר של עשרות מיליוני שקלים. כמו שאומרת האימרה הצהל"ית הידועה, לכל שבת יש מוצאי-שבת, ולכל ספקולציה מגיע הזמן שבו היא מתרסקת אל סלעי-המציאות. כמה מההתייחסויות בכתבה אל השיטה שנבחרה: "מוצר רווי סיכונים, שלרוב מוערכים בחסר." " המוצרים הפיננסיים האלה הם  סוג של 'הנדסת טילים', ומי שאמור להבין בהם הוא הבנקאי שתופר את המוצר ללקוח" "כללי החשבונאות קבעו כי בפמן אינו הגנה מסוג גידור, אלא ספקולציה"  "כשאומרים ליו"ר או לוועדה לניהול סיכונים של חברה שזהו מכשיר גידור, הם צריכים לשאול אם המכשיר מוכר כגידור מבחינה חשבונאית ואם לא — מה הסיבה לכך"  "בכל מקום שבו פנו אלינו לקוחות ושאלו על המוצר, המלצנו שלא להשתמש בו". "זו חגיגת 2007 עם מבנים פיננסיים של השמדה המונית,

ראיון מעניין בכלכליסט עם שלום חגי , בעל השליטה בטיב טעם והבעלים של הארגז, תעשיין קמעונאי ויבואן ואלוף בדימוס (ראש אגף האספקה בצה"ל דאז, המוכר כיום בשם אט"ל). הוא מוכר כיום כמומחה לטרן-אראונד - רכישה של גוף כלכלי בקשיים וניהול מייעל שלו עד למהפך - והוכיח את יכולותיו ב בקבוצת הארגז  וב טיב טעם .  הראיון בהחלט שווה קריאה. כמה מהפנינים שבראיון שאני לפחות לוקח איתי: "אני לא מאמין בדברים האלה, של לחלוב חברות. הבונוסים למנהלים אצלי צנועים מאוד ומותנים בביצועים גבוהים...זה מייעל את המערכת, מחייב מתודולוגיה חכמה יותר. זה תעשייה וניהול, אופטימיזציה - מול הבנקים, עם החובות לספקים, בארגון, בשיטות, בתגמול. למצוא את האופטימום בכל תחום". ... "זאת תפיסת הניהול שלי, להאציל סמכויות, לבחור היטב במה להתערב...אחרת איך אפשר להשתלט על הכל...אני מתערב כשאני יכול להביא לשינוי מהותי. מעבר לזה - תן לאנשים לעבוד. אם על כל טעות תיתן לאנשים נבוט על הראש, אין להאצלת הסמכויות משמעות. אתה צריך להגיד להם: חבר'ה, תחליטו, יש לכם גיבוי. לא נורא אם טעיתם" על היוזמה הפוליטית שלו (בעב